Eirouvine
Daf 18a
משנה: בַּכֹּל מְעָֽרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. וְהַכֹּל נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. הַנּוֹדֵר מִן הַמָּזוֹן מוּתָּר בַּמַּיִם וָמֶּלַח. מְעָֽרְבִין לַנָּזִיר בַּיַיִן וּלְיִשְׂרָאֵל בַּתְּרוּמָה. סוּמַכוּס אוֹמֵר אַף בַּחוּלִין לַכֹּהֵן בְּבֵית הַפְּרַס. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲפִילוּ בֵין הַקְּבָרוֹת מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לַחוֹץ וְלוֹכַל׃
Traduction
On peut poser l’eruv et former l’association avec tout aliment, sauf de l’eau ou du sel. On peut acheter aussi tout aliment avec de l’argent provenant de la 2e dîme, sauf de l’eau ou du sel. De même, celui qui s’est interdit par vœu de n’accepter aucune nourriture peut prendre de l’eau ou du sel. Même le naziréen peut prendre du vin pour l’eruv, ainsi qu’un simple israélite peut user de l’oblation sacerdotale; Somkos n’autorise que le profane, et le cohen pourra poser l’eruv dans un champ funéraire (54)Où il n'y a plus de cadavre.. Selon R. Juda, c’est permis dans un cimetière en exercice, puis que le cohen pourrait l’enlever de là au besoin (55)S'il y a un mur de clôture. et le manger au dehors.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בכל מערבין. עירובי תחומין אבל עירובי חצרות אין מערבין אלא בפת שלימה בלבד:
ומשתתפין. שיתוף מבואות בין בפת בין בשאר אוכלין:
חוץ מן המים. בפני עצמו ומן המלח בפ''ע אבל אם עירב מים עם מלח נעשה כמורייס ומשתתפין ואמרינן התם בגמרא דהאי בכל לאו דוקא שאין למדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בהן חוץ דהכא תנן בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח ואיכא נמי כמהין ופטריות שאין מערבין. ומשתתפין בהן דלא חשיבי אוכלין:
והכל נלקח בכסף מעשר. כדכתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך:
חוץ מן המים ומן המלח. לפי שאינן גידולי קרקע ואימעוט מפרט המפורש בתירה בבקר ובצאן ביין ובשכר שהן אוכל ופירי מפירי וגידולי קרקע שהבקר והצאן נזונין וגדילין מן הקרקע הן יצאו מים ומלח שאינן גידילי קרקע:
הנודר מן המזון. סתם מזון חמשת המינין הוא דנקרא דזייני וסעדי והכא מיירי באומר כל הזן עלי הלכך אסור בכל מיני דזייני לפי שעה חוץ מן המים ומן המלח דלא זייני כלל:
מערבין לנזיר ביין. דאע''ג דלדידיה לא חזי לאחריני מיהת חזי וכן לישראל בתרומה משום דחזי לכהן:
סומכוס אומר אף בחולין לכהן בבית הפרס. לפי נוסחא דהכא וכדקאמר הכא נמי בגמרא א''כ סומכוס מוסיף הוא אדברי ת''ק ולא פליג אהא דקאמר לישראל בתרומה אלא דמילתא אחריתא קאמר וקמ''ל דאפי' לכהן מערבין בבית הפרס והוא שדה שנחרש בה קבר ומדבריהם גזרו בה טומאה והקילו בה שיהא יכול ליכנס לשם ע''י ניפוח שמנפח לפני רגליו ליזהר שלא יגע בעצם כשעורה שאינו מטמא אלא במגע הלכך מותר להניח עירובו של תחומין שם שהרי יכול הוא ליכנס במקום עירובו והרי הוא ועירובו במקום אחד וחולין דנקט משום דתרומה אסור לכתחלה להכניסה שם ואפי' ע''י בדיקה כדתנן בפרק י''א דאהלות בודקין לעושי פסח ואין בודקין לתרומה אלמא דבתרומה החמירו בה. אבל בנוסחת הבבלי לא גריס הכי אלא גריס סומכוס אומר בחולין ופליג את''ק דקאמר לישראל בתרומה משום דסבירא ליה לסומכוס דמידי דחזי לדידיה בעינן והא דלא פליג אלנזיר ביין משום דאפשר דמיתשיל אנזירותיה ויהא יין ראוי לו אבל תרומה אי מיתשיל עלה הדרא לטיבלה ואי אפשר לו לתקן בשבת ואפילו בין השמשות דאע''ג שאינו אלא משום שבות קסבר סומכוס דכל דבר שהוא משום שבות גזרו עליו בין השמשות:
ולכהן בבית הפרס. מילתא אחריתא היא וסתמא דמתני' היא ולאו סומכוס קאמר לה וטעמא כדפרישית:
רבי יהודה אומר אפילו בין הקברות מפני שיכול לחוץ ולוכל. כלומר שיכול לילך שם ע''י מחיצה בינו לבין הקבר שלא יאהיל כגון שיכנס בשידה תיבה ומגדל דקסבר אוהל זרוק שמיה אוהל וחוצץ בפני הטומאה. ולמסקנא דהתם בפלוגתייהו דר' יהודה ורבנן מסיק הכי דכ''ע סברי אין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות לאו ליהנות נתנו ואפי' במצות דרבנן והכא דטעמא דאין מניחין עירוב בבית הקברות משום דקניית עירוב כקניית בית הוא ובית הקברות אסור בהנאה הוא וכהן דנקט לאו דוקא אלא הוא הדין דבישראל פליגי ולהודיעך כחו דר' יהודה דאפילו בכהן שרי ובהא קמיפלגי דר' יהודה סבר דאע''ג דאסור להשתמש וליהנות בבית הקברות מותר להניח עירובו שם משום דמצות לאו ליהנות ניתנו ואעפ''י שקניית עירוב בין השמשות הוא והעירוב משתמר שם כל יום השבת. וא''כ משתמש באיסור הנאה הוא שלא במקום מצוה שהרי כבר נעשית המצוה בין השמשות משום דקסבר ר' יהודה דלא איכפת ליה בהאי נטירותא ואינו חושש אם יאבד או יגנב העירוב לאחר שקנה לו בין השמשות הלכך לא מיקרי הנאה ורבנן סברי דניחא ליה בנטירותא שישתמר שם ומכיון שכבר נעשית המצוה בין השמשות נמצא נהנה הוא במה שמשתמר שם אח''כ והרי זה משתמש באיסורי הנאה שלא במקום מצוה ואין הלכה לא כסומכוס ולא כר' יהודה אלא כחכמים:
וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ. אַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכַח אֶחָד מֵהֶן וְלֹא עֵירֵב. בֵּיתוֹ אָסוּר. תַּמָּן רַבָּנִן. בְּרַם הָכָא רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבָּנִן אָֽמְרֵי. אָדָם מְבַטֵּל רְשׁוּת בֵּיתוֹ וְאֵין אָדָם מְבַטֵּל רְשׁוּת חֲצֵירוֹ. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. כְּשֵׁם שֶׁאָדָם מְבַטֵּל רְשׁוּת בֵּיתוֹ כָּךְ מְבַטֵּל רְשׁוּת חֲצֵירוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר יֵיעָשֶׂה כְאַכְסְנַאי וִיהֵא מוּתָּר. רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּן לָקִישׁ. קְנָס קְנָסוֹ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. 18a רִבִּי שַׁמַּי בָעֵי. דָּבָר מִדִּבְרֵיהֶן קוֹנְסִין לוֹ בְשׁוֹגֵג כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. רִבִּי בָּא בָּרֵיהּ דְּרַב פַּפַּי בָעֵי. אָמַר. הֲרֵינִי מְבַטֵּל רְשׁוּת בֵּיתִי. אוֹף רַבָּנִן מוֹדֵיי. אָמַר. הֲרֵינִי מְבַטֵּל רְשׁוּת חֲצֵירִי. אוֹף רִבִּי לִיעֶזֶר מוֹדֵיי.
Traduction
–''Je lui ai entendu dire aussi, ajoute la Mishna, que si l’un des habitants d’une cour commune a oublié d’y poser l’eruv, il lui est interdit de rien porter de là chez lui''; et ce n’est pas en contradiction avec une autre Mishna (6, 3), car plus loin c’est l’avis d’autres sages, tandis qu’ici c’est l’avis de R. Eliézer. Les rabbins disent que l’homme peut annuler la propriété de sa cour (de façon à la rendre accessible à tous), non celle de la maison (qui, à titre privé, reste interdite); R. Eliézer permet aussi bien d’annuler la privauté de la maison que celle de la cour. Mais, selon R. Eliézer, après l’annulation de la maison, le maître devrait être traité au moins comme un hôte et être autorisé à y porter? C’est que, répond R. Hiya b. Ada au nom de R. Simon b. Lakish, c’est une sorte d’amende que R. Eliézer lui a imposée par cet interdit (pour le punir de n’avoir pas participé à l’eruv commun). Mais, objecta R. Siméï, est-ce que, pour la transgression involontaire d’un précepte rabbinique, on impose l’amende (c’est donc inadmissible). R. Aba fils de R. Papi demanda: est-ce qu’au cas où le propriétaire aurait déclaré expressément qu’il annule son droit sur la maison, les rabbins admettent comme R. Eliézer l’interdit du transport, et de même, en cas d’annulation formelle des droits sur la cour seule (non de la maison), R. Eliézer partage-t-il l’avis des autres sages, que le transport reste permis? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
ביתו אסור וכו' תמן רבנן. כלומר דהא דתנינן לקמן בפ''ו שאסור ביתו להן רבנן היא דקסברי המבטל רשות חצירו לא ביטל רשות ביתו ברם הכא אליבא דר''א הוא דאמרינן ומפרש טעם פלוגתייהו:
רבנן אמרי אדם מבטל רשות ביתו וכו'. כלומר אם ביטל רשות ביתו בפירוש ביטל אבל אין אדם מבטל רשות חצירו להיות גם רשות ביתו בטל דמה שביטל ביטל ומה שלא ביטל לא ביטל ור''א ס''ל כשם וכו' כך מבטל רשות חצירו להיות בטל גם רשות ביתו דבביטל רשות חצירו את הכל ביטל:
על דעתיה דר''א. דמבטל הוא רשות ביתו א''כ יעשה כאכסנאי ויהא מותר מביתו שהרי עכשיו ביתו כבתיהם:
קנס קנסו ר''א. מפני ששכח ולא עירב:
ר' שמי בעי. הקשה על האי טעמא עיקר עירוב דבר מדבריהם הוא וקונסין לו בשוגג לר''א שהרי שכח הוא:
אמר הריני מבטל רשות ביתי. אם אוף רבנן מודי. או דילמא לאו כל כמיניה לסלק נפשיה מביתיה וכן לר''א אם אמר בפירוש הריני מבטל רשות חצרי בלבד אי אמרינן לאו כל כמיניה משום דביתן בלא חצר לא עבידי אינשי דדיירי:
וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁיוֹצְאִין בְּעַקְרְבָנִין בַּפֶּסַח. הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר. בְּעַקְרְבָנִין. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. עַל כּוּלְּהוֹן.
Traduction
–On avait supposé que l’observation de R. Ilaï, de n’avoir trouvé aucun compagnon confirmant son avis, se rapportait seulement au fait d’employer de la scolopendre à Pâques; mais on trouva un enseignement disant que rien de ce qu’avait dit R. Ilaï n’a été confirmé par d’autres.
Pnei Moshe non traduit
הויין סברי מימר בערקבנין. בלחוד הוא דקאמר בקשתי לי חבר ולא מצאתי והדר אשכחן ברייתא דתני על כולהון מהני ג' דברים הוא דקאמר:
הדרן עלך עושין פסין
Eirouvine
Daf 18b
הלכה: בַּכֹּל מְעָֽרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין כול'. אָמַר רִבִּי אָחָא. דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא. 18b דְּתַנִּינָן תַּמָּן. בַּכֹּל מְעָֽרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. מְעָֽרְבִין בַּחֲצֵירוֹת וּמִשְׁתַּתְּפִין בֵּין בַּחֲצֵירוֹת בֵּין בַּתְּחוּמִין. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי מֵאִיר. דְּתַנֵּי. כָּל דָּבָר שֶׁהוּא נֶאֱכַל חַי כְּמוֹת שֶׁהוּא מְעָֽרְבִין בּוֹ. עִם הַפַּת. אֵין מְעָֽרְבִין בּוֹ. הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר אֵין מְעָֽרְבִין בּוֹ. דְּתַנֵּי. אָמַר רִבִּי יוּדָה. מַעֲשֶׂה שֶׁשָּׁבַת רִבִּי מֵאִיר בְּארדקסם וּבָא אֶחָד וְאָמַר. עֵירַבְתִּי עַל יְדֵי בְצָלִים. וְהוֹשִׁיבוֹ רִבִּי מֵאִיר בְּאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ. אַף עַל גָּו דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. בַּכֹּל מְעָֽרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. וּבִלְבַד דָּבָר שֶׁהוּא נֶאֱכַל חַי כְּמוֹת שֶׁהוּא. הַלּוּף וְהַקּוֹלֳקַס. עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִן אֵין מְעָֽרְבִין בָּהֶן.
Traduction
R. Aha dit: notre Mishna qui permet d’employer tout pour l’eruv, est conforme à l’avis de R. Eliézer, disant plus loin (7, 10): ''Avec tout aliment, on peut poser l’eruv et former les associations, sauf avec de l’eau ou du sel''. R. Yossé dit: notre Mishna peut s’expliquer selon l’avis de tous; car ici, il est question de poser l’eruv pour joindre les limites shabatiques, ou de former des associations aussi bien pour les limites que pour les ruelles (tandis que, plus loin, il y a désaccord d’avis à l’égard de l’eruv des cours). Notre Mishna ne saurait émaner de R. Meir, puisque l’on a enseigné: tout ce qui peut être mangé à l’état cru peut servir aussi à l’eruv; mais ce que l’on mange seulement avec du pain ne peut pas y être employé. Ainsi, l’ail ou l’oignon, selon R. Meir, ne pourra pas servir à cet usage. Aussi, R. Juda a enseigné: comme il arriva à R. Meir de passer le samedi à Ardaqsam, un habitant vint le voir, venant d’au delà des limites shabatiques, en lui disant que, pour franchir cette limite, il a posé un eruv en employant des oignons; sur quoi, R. Meir l’obligea à rester dans l’espace de 4 coudées qu’il occupait, ne pouvant sortir de là, à défaut d’un eruv valable. Toutefois, fut-il répliqué, notre Mishna peut émaner de R. Meir, lorsqu’elle dit de former l’eruv et de poser l’association avec tout aliment; seulement, on ajoute cette remarque que l’on emploie à l’eruv tout ce qu’il est d’usage de manger à l’état cru. Ni avec le porreau, ni avec la colocasia, on ne peut, selon les rabbins, poser l’eruv (ce ne sont pas des aliments).
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר ר' אחא דר' אליעזר היא. מתני' דקתני בכל מערבין כר''א הוא דאתיא דתנינן תמן לקמן בפ''ז בכל מערבין וכו' דברי ר''א ור' יהושע פליג התם ואמר ככר הוא עירוב:
א''ר יוסי. דלא היא אלא דברי הכל היא מתני' דידן:
מערבין בחצרות ומשתתפין בין בחצרות בין בתחומין. כלומר כל היכא דקתני מערבין בלחוד בתצירות הוא דמיתפרשא וכהאי דקתני התם לר' יהושע ככר באיסר והוא שלם מערבין בו והאי מערבין אעירובי חצרות הוא דקאי דקסבר ר' יהושע בחצרות פת הוא דבעינן:
ומשתתפין. כלומר וכל היכא דקתני משתתפין בהדי מערבין אתה יכול לפרש להא מערבין בין בחצרות בין בתחומין ולר''א אעירובי חצירות נמי קאי ולר' יהושע אעירובי תחומין הוא דקאי וא''כ אתה יכול לפרש מערבין דמתני' כד''ה:
מתני' דקתני בכל מערבין עירובי תחומין וכדפרישנה אליבא דר' יהושע כר''מ הוא דאתיא וכלו' דאף כר''מ מצית לאוקמא דתני כל דבר שהוא נאכל חי בפני עצמו כמות שהוא מערבין בו ואם אינו נאכל אלא עם הפת אין מערבין בו וזהו כר''מ כדמייתי מהאי עובדא דלקמן ומפרשינן לר''מ בכל מערבין על דבר שהוא נאכל חי בפני עצמו הוא דקאמר:
השום והבצלים וכו' דתני בתוספתא פ''ו והתם גריס להא דר' יודה בשם ר' שמעון בן אלעזר:
והושיבו ר''מ בד' אמות שלו. דקסבר אין עירובו עירוב לפי שהבצלים אין דרכן לאכלן חי כמות שהן אלא עם הפת:
אע''ג דר''מ אמר וכו'. סיומא דמילתא היא וכדפרישית דאע''ג דבכל מערבין אוקמינן כר''מ היינו בלבד שהוא נאכל כמות שהוא וזהו דמרבינן בהאי בכל אליבא דר''מ:
הלוף. מין קטניות והקולקוס מין ירק:
על דעתון דרבנן אין מערבין בהן. כלומר אפי' לרבנן אין מערבין בהן שאין דרך לאכלן חיין כלל ואפי' עם הפת:
תַּנִּינָן תְּרֵין כְּלָלִין וְלָא דָֽמְייָן חַד לְחַד. בַּכֹּל מְעָֽרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. בֵּין בְּדָבָר שֶׁהוּא נֶאֱכַל חַי כְּמוֹת שֶׁהוּא. בֵּין בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכַל חַי כְּמוֹת שֶׁהוּא. וְהַכֹּל נַלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. וּבִלְבַד דָּבָר שֶׁהוּא נֶאֱכַל חַי כְּמוֹת שֶׁהוּא. בַּכֹּל מְעָֽרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. בֵּין כְּרִבִּי עֲקִיבָה בֵּין כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְהַכֹּל נִלִקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. כְּרִבִּי עֲקִיבָה. בְּרַם כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל.
Traduction
Notre Mishna enseigne 2 règles, qui ne se confondent pas: la 1re dit que tout aliment pourra être employé pour l’eruv et servir à former des associations, sauf l’eau et le sel, à condition que ce soit comestible à l’état cru; la 2e permet d’acheter tout aliment avec de l’argent qui provient de la 2e dîme, admettant à égal titre ce qui est comestible à l’état cru et ce qui ne l’est pas. En outre, la 1re règle est admise par R. Ismaël comme par R. aqiba (c’est l’avis de tous), tandis que la 2e l’est par R. aqiba seul – (56)Suit un passage déjà traduit, (Maasser Sheni 1, 4)..
Pnei Moshe non traduit
תנינן תרין כללין במתני' ולא דמיין חד לחד. לא בפירושא דבכל ולא באוקימתא דתנאי וכדמסיים ואזיל בכל מערבין וכו'. נתהפך הגירסא כאן ומסורס הוא דגבי בכל מערבין צ''ל ובלבד דבר שהוא נאכל חי כמות שהוא וכדאוקימנא כר''מ ובהכל נלקח בכסף מעשר צ''ל בין בדבר שהוא נאכל חי כמות שהוא ובין בדבר שאינו נאכל כמות שהוא דגבי כסף מעשר לא שמעינן למאן דס''ל דצריך שיהא נאכל חי כמות שהוא:
בכל מערבין וכו' בין כר''ע בין כר' ישמעאל דפליגי לקמן בכסף מעשר הוא דאתיא אבל האי כללא דכסף מעשר לא אתיא אלא כר''ע ברם כר' ישמעאל הא שמעינן מיניה ומדרשא דידיה דהאי כללא לאו דוקא הוא דהכל משמע אפי' כמהין ופטריות ודגים וחגבים בכלל ולר' ישמעאל אין נלקחין הן בכסף מעשר והך פלוגתא עיקרה לעיל בפ''א דמעשר שני בהלכה ה' היא:
תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְנָֽתַתָּ֣ה הַכֶּ֡סֶף בְּכֹל֩ אֲשֶׁר תְּאַוֶּ֙ה נַפְשְׁךָ֜ הֲרֵי זֶה כְלָל. בַּבָּקָ֣ר וּבַצֹּ֗אן וּבַיַּ֙יִן֙ וּבַשֵּׁכָ֔ר הֲרֵי זֶה פְרָט. וּבְכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר תִּשְׁאָֽלְךָ֖ נַפְשֶׁ֑ךָ הֲרֵי זֶה כְלָל אַחֵר. כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל וְאֵין אַתָּה דָן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט. לוֹמַר. מַה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ דָּבָר שֶׁהוּא ווְלַד ווְלָדוֹת הָאָרֶץ. אַף אֵין לִי אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא ווְלַד ווְלָדוֹת הָאָרֶץ. רִבִּי עֲקִיבָה מְפָרֵשׁ. מַה הַפְּרָט מְפָרֵשׁ שֶׁהוּא פֶּרִי כִּווְלַד פֶּרִי וּמַכְשִׁירֵי פֶרִי. אַף אֵין לִי אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא פֶּרִי ווְלַד פֶּרִי וּמַכְשִׁירֵי פֶרִי. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. דָּגִים וַחֲגָבִים כְּמֵיהִין וּפִטְרִיּוֹת. כְּרִבִּי עֲקִיבָה נִלְקָחִין בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אֵינָן נִלְקָחִין.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
לומר מה הפרט מפורש דבר שהוא וולד וולדות הארץ וכו'. והשתא לדרשת רבי ישמעאל אימעוט דגים וחגבים וכמהין ופטריות כדאמר מה נפק מביניהן וכו' דלרבי ישמעאל צריך שיהא וולד ולדות הארץ שנבראו מן הארץ במעשה בראשי' ואימעוט דגים דממיא איברו וחגבים דג''כ לאו וולדות הארץ הן דמרקק נבראו וכמהין ופטריות אין גדילין בארץ ולרבי עקיבא דגים לא אימעוט דפרי מפרי נינהו וכן לר''ע איתרבו נמי חגבים שהן פרי מפרי ומכשירי פרי כלומר שמתקנין ואוכלין בהן איזה דבר וכן כמהין ופטריות שהן גדילין באלין ונקראין פרי מפרי ומכשירי פירי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source